נניח שהיינו נזכרים, שבמגרש המשחקים הזה שנקרא קיום אנושי על כדור הארץ, כולם מצליחים בסוף. בדרך כולנו חווים מנת עצב ומנת אושר, כולנו מצליחים וגם נכשלים, כולנו חווים אהבה וגם פחד, כולנו חווים שייכות ואחדות וגם ניכור ובדידות, כולנו משחקים ועובדים, כולנו יודעים ומבינים וברגע אחר איננו יודעים ואיננו מבינים דבר, כולנו אומרים אמת וגם שקר, כולנו משפיעים ומושפעים, כולנו פוגעים ונפגעים, כולנו חווים עוצמה וחוסר אונים, כולנו יודעים שפלות רוח והתעלות רוח ; כל אחד בצורה אחרת ובפרקי זמן אחרים, אך כולנו כולנו, מסיימים באופן מלא את מסלול המשימות שתיכננו יחד מראש.
אם היינו נזכרים בכל זאת, האם לא היינו יותר חומלים אחד כלפי השני וכלפי עצמנו ? האם לא היינו עוצרים את המרוץ התחרותי המטורף להשיג את כל הטוב שבעולם (פיזי, נפשי, מנטלי ורוחני) רק בכדי ללטף ראש, להעניק חיוך, לומר תודה, להטות אוזן קשבת, להקשיב לשיר שנכתב והושר מהלב, להתבונן בציור, לקרוא סיפור, להצביע על הכיוון הנכון, לתת יד, עזרה חומרית, או כל דבר אחר שמתבקש (בגלוי או בסמוי) על ידי ונחוץ למי שנקרה בדרכנו?
שלכם, טלי
הנשמה מבקשת שזכויות הקניין הרוחני שלי, טלי נוי-מאיר, המופיעים בין דפי אתר זה – יכובדו (טקסטים, תמונות, וידאו וכו). אם ברצונכם לצטט – אנא הקפידו על הפנייה בקישור פעיל אל הדף ממנו ציטטתם. לפרסום במדיה שאינה אינטרנטית – יש לבקש אישור בכתב מהיוצרת. תודה מהנשמה.