Soul On Earth

מסע הנשמה עלי אדמה


השארת תגובה

אם רק היינו נזכרים…

נניח שהיינו נזכרים, שבמגרש המשחקים הזה שנקרא קיום אנושי על כדור הארץ, כולם מצליחים בסוף. בדרך כולנו חווים מנת עצב ומנת אושר, כולנו מצליחים וגם נכשלים, כולנו חווים אהבה וגם פחד, כולנו חווים שייכות ואחדות וגם ניכור ובדידות, כולנו משחקים ועובדים, כולנו יודעים ומבינים וברגע אחר איננו יודעים ואיננו מבינים דבר, כולנו אומרים אמת וגם שקר, כולנו משפיעים ומושפעים, כולנו פוגעים ונפגעים, כולנו חווים עוצמה וחוסר אונים, כולנו יודעים שפלות רוח והתעלות רוח ; כל אחד בצורה אחרת ובפרקי זמן אחרים, אך כולנו כולנו, מסיימים באופן מלא את מסלול המשימות שתיכננו יחד מראש.

אם היינו נזכרים בכל זאת, האם לא היינו יותר חומלים אחד כלפי השני וכלפי עצמנו ? האם לא היינו עוצרים את המרוץ התחרותי המטורף להשיג את כל הטוב שבעולם (פיזי, נפשי, מנטלי ורוחני) רק בכדי ללטף ראש, להעניק חיוך, לומר תודה, להטות אוזן קשבת, להקשיב לשיר שנכתב והושר מהלב, להתבונן בציור, לקרוא סיפור, להצביע על הכיוון הנכון, לתת יד, עזרה חומרית, או כל דבר אחר שמתבקש (בגלוי או בסמוי) על ידי ונחוץ למי שנקרה בדרכנו?

שלכם, טלי

תמיכה וליווי במסע הנשמה

image
צילום : טלי נוי-מאיר

הנשמה מבקשת שזכויות הקניין הרוחני שלי, טלי נוי-מאיר, המופיעים בין דפי אתר זה – יכובדו (טקסטים, תמונות, וידאו וכו). אם ברצונכם לצטט – אנא הקפידו על הפנייה בקישור פעיל אל הדף ממנו ציטטתם. לפרסום במדיה שאינה אינטרנטית – יש לבקש אישור בכתב מהיוצרת. תודה מהנשמה.


השארת תגובה

ממלכת המוסיקה / פרוציו בוזוני 

בואי, עקבי אחרי אל תוך ממלכת המוסיקה. הנה גדר הברזל שמפרידה את הארצי מהנצחי.
האם התרת את השלשלאות והשלכת אותן? עכשיו בואי. זה לא כפי שהיה בעבר, כאשר הנחנו כף רגלינו על ארץ זרה; במהרה למדנו כל מה שיש בה ושום דבר לא הפתיע אותנו יותר. כאן, אין סוף לפליאה, ועם זאת כבר מההתחלה אנו מרגישים את תחושת הבית.

את עדיין לא שומעת דבר, כי הכל נשמע. עכשיו, את כבר מתחילה להבדיל. הקשיבי, לכל כוכב יש את הקצב שלו, ולכל עולם את התיבה שלו. ועל כל כוכב ובכל אחד מהעולמות, הלב של כל ישות חיה ונפרדת, פועם בדרכו הייחודית.

וכל הפעימות הולמות ונפרדות ויחד עם זאת הן שלם. האוזן הפנימית שלך מתחדדת. האם את שומעת את העומקים ואת הגבהים? הם בלתי ניתנים למדידה כמו החלל ואינסופיים כמו המספרים.

סולמות שלא ניתן להעלות על הדעת נמתחים כמו רצועות מעולם אחד למשנהו, קבועים ובאותו זמן נמצאים בתנועה נצחית. כל צליל הינו מרכז של מעגלים ללא גבול. ועכשיו צליל מתגלה בפנייך. קולותיו אינם ניתנים לספירה; בהשוואה להם- המהום הנבל נשמע כהמולה, תרועת אלף טרומבונים כצרצור. להמשיך לקרוא


השארת תגובה

להמשיך בדרך הנשמה

האתגר הגדול של העידן הזה – עידן המידע , הוא לראות מסביב (בפייסבוק) אנשים מפרסמים שהם עושים דברים מגניבים, אנשים מפרסמים שהם עושים דברים שפעם רצינו לעשות , או שאחרים חושבים שהיינו אמורים לעשות, אנשים שעושים דברים ונראה שהם מאד מצליחים, עושים הרבה כסף, מקבלים הרבה הכרה (לייקים) , מקבלים הרבה אהבה (קומנטים), אנשים מאוהבים, ומשנים סטטוס יחסים, אנשים עושים חיים ומולידים, אנשים מוכשרים ומקוריים, אנשים משקיענים, אנשים שכל הזמן מחדשים, אנשים יוזמים (הבנתם את הרעיון) – ועדיין להשאר בדרך שלנו , שלעיתים היא שקטה, וקשה להסביר אותה, ואי אפשר להראות אותה בתמונות, כי אולי היא פנימית מאד, ומעודנת מאד, ואולי היא נוגעת במעט אנשים אבל עמוק, או נוגעת באנשים וילדים שאי אפשר לחשוף אותם, ואולי אין בה רווח כספי גדול או בכלל, אבל יש בה ברכה, ושפע של חמלה ואהבה, ואולי היא מחוברת גבוה מאד, לאנרגיות ללא צורה, שהמילה לא מסוגלת להכילן. לא קל להשאר בדרך הנשמה, שאין בה הבטחות פרט לאמת, ריפוי וצמיחה, אל מול אלפי אגודלים מורמים מנצנצים מכל עבר. להמשיך לקרוא


השארת תגובה

מסע הנשמה עלי אדמה

יום אחד שאלתי אדם יקר : ״אם היה מובטח לך שתוכל לשנות בעולם דבר אחד – מה היית משנה?״. הוא ענה לי (תשובתו המקסימה שמורה אצלי) ומיד החזיר בשאלה – ״ואת?״

התשובה שעלתה בי ספונטנית קצת הפתיעה אותי, כי לא זכרתי מתי ניסחתי אותה ומתי בפעם האחרונה שאלתי את עצמי את השאלה הזו.

״הייתי רוצה שכל אדם בעולם ידע שהוא נשמה בגוף פיזי״. עניתי.

הבנתי שהמשאלה הזו היא תוצאה של מסע גילוי, שבתחילה חשבתי שיצאתי אליו לפני כשנה (יולי 2014) מתוך נסיון לעזור לאדם אהוב מהעבר, שנראה היה שהוא במצב נפשי קשה, ואחר כך חשבתי שהמסע בעצם החל כשהתגרשתי, או אולי שנה לפני כן, כשאבי היקר נפטר, או אולי לפני כן כשבני נולד… אבל היום אני יודעת שהמסע הזה החל עוד לפני שאני עצמי נולדתי כטלי בקנברה אוסטרליה 29/11/1969.

המסע הזה החל מעבר לזמן ולמרחב המתבטא בקיום הפיזי על כדור הארץ.

ועל קטעים מהמסע הזה ותובנות ממנו אני רוצה לספר פה, ולשתף אתכם, אלה שחשים, שיש משהו בקיום שלכם שהוא מעבר לחיים האלה, במדינה הזו בזמן הזה, כבנים להורים האלה. אלה שזוכים להצצות אל הקסם של הקשרים בין האדם לטבע, ובין האדם לאנשים שמעולם לא פגש ומקומות שמעולם לא היה בהם ובכל זאת הם מרגישים כמו בית, אלה שחשים קריאה פנימית למטרות שנוגדות כל הגיון שלמדו והתחנכו לאורו, אלה ששמים לב לצירופי מקרים שמראים את הדרך, לעזרה המושטת על ידי יד נעלמה…

וחשוב לי להדגיש – שמטרת השיתוף הזה אינה לעודד התנתקות מהחיים האלה אל תוך עולם חלומי ״גבוה״ ולא מוחשי – אלא להיפך, המטרה היא לקבל פרספקטיבה חדשה ועוצמות חדשות, בכדי לחיות את החיים עלי אדמה בשמחה , מתוך תחושת שייכות ומשמעות עמוקה, תוך הבנת החיבור בין הפיזי למטאפיזי, בין הגשמי לרוחני, בין הגוף לנשמה.

שלכם, טלי

תמיכה וליווי במסע הנשמה

IMG_1101-0

צילום: טל רוגובסקי

הנשמה מבקשת שזכויות הקניין הרוחני שלי, טלי נוי-מאיר, המופיעים בין דפי אתר זה – יכובדו (טקסטים, תמונות, וידאו וכו). אם ברצונכם לצטט – אנא הקפידו על הפנייה בקישור פעיל אל הדף ממנו ציטטתם. לפרסום במדיה שאינה אינטרנטית – יש לבקש אישור בכתב מהיוצרת. תודה מהלב.


השארת תגובה

זה הגוף שהנשמה שלי בחרה

mybody2

זה הגוף שהנשמה שלי בחרה.
אלה פרטי הפרטים של הגוף שלי; נקודות החן הייחודיות רק לי, הנמשים שלי, ה"קופץ" שלי בפוני (קבוצת השיער השובבה שקופצת כשגוזרים יותר מדי, ויש כאלה שקוראים לזה שושנה), הכתמים והצלליות והקמטים שלי, הפנים שלי שנראות הכי טוב כשהגוף שלי משמין ונראות הכי פחות טוב כשהגוף שלי נראה הכי טוב, אלה העיניים הסקרניות והחודרות שלי, שלפעמים פותחות שערי נשמות ולפעמים גורמות לאנשים להרגיש אי נוחות, אלה האזניים והשיניים הבולטות והגדולות שלי, שמוכיחות שאני שייכת למשפחה שלי ושהבן שלי שייך לאותה המשפחה. להמשיך לקרוא